פסק-דין בתיק ע"פ 4115/08

השופט א' גרוניס:

1.        בפנינו ארבעה ערעורים שהדיון בהם אוחד. שני ערעורים מופנים נגד הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' קרא) ואילו שני הערעורים האחרים הינם על גזר הדין בלבד.

2.        ביום 23.5.00 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד המערערים ונגד נאשם נוסף, יורם אוברקוביץ ז"ל (להלן - אוברקוביץ). כתב האישום מכיל ארבעה אישומים, אשר בכל אחד מהם מתוארת פרשה שונה של מתן שוחד. המכנה המשותף העיקרי בין הפרשות הוא זהותו של נותן השוחד, הוא המערער בע"פ 5395/08, פנחס עציוני (להלן - עציוני). אירועי השוחד התרחשו, על פי כתב האישום, על רקע פעילותן של חברת נחם שיווק ומסחר בע"מ (להלן - נחם) ושל חברת פנחס עציוני בע"מ (להלן - עציוני בע"מ). בעלי המניות של חברת נחם היו רעייתו של עציוני ואחד מרדכי פריזל. בעלי המניות של עציוני בע"מ היו עציוני ומרדכי פריזל. נחם הוקמה בשנת 1981, ועד להתמוטטותה עסקה בעיקר בהפעלת "חנויות רווחה" לעובדים בגופים מוסדיים גדולים ובאספקת שי לחג לאותם גופים. בחודש יולי 1997 נקלעה נחם לקשיים, ניתן לגביה צו הקפאת הליכים ומונה לה מנהל מיוחד (להלן - המנהל המיוחד). בהמשך ניתן לגביה צו פירוק ומונה לה מפרק (להלן - המפרק). עציוני בע"מ הוקמה בשנת 1982 ועסקה בייבוא ובאספקה של ציוד ומזון. נכון ליום הגשת כתב האישום, הייתה עציוני בע"מ קיימת ופעילה. מחזוריהן השנתיים של החברות נחם ועציוני בע"מ הסתכמו במיליוני שקלים והן נוהלו למעשה כעסק משפחתי. אין חולק, כי עציוני היה המנהל הבלעדי של החברות והאיש שעל פיו יישק בהן דבר. בשלב מסוים, בעקבות תלונה שהגיש המפרק, נפתחה חקירה משטרתית אשר הובילה להגשת כתב האישום. על פי כתב האישום, נתן עציוני שוחד לארבעת הנאשמים האחרים, שהיו בעלי תפקידים בחברות מסוימות או בוועדי העובדים שלהן, ומתוקף תפקידם היו אחראים להתקשרויות עם נחם או עם עציוני בע"מ. יצוין, כי כל אחד מהנאשמים עבד בגוף אחר, ואין קשר ישיר בין הפרשות למעט, כאמור, זהותו של נותן השוחד. לא הייתה מחלוקת כי כל אחד מן הארבעה, שלפי הנטען קיבל שוחד, היה "עובד ציבור", בהתאם לסעיף 290(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). זאת, שכן כל אחד מהם היה עובד של "תאגיד המספק שירות לציבור", כאמור בסעיף 290(ב) הנ"ל.

3.        האישום השני בכתב האישום התייחס לשוחד שניתן, על פי הנטען, על ידי עציוני לאוברקוביץ. במהלך ניהול המשפט הלך אוברקוביץ לעולמו, וההליכים נגדו הופסקו, כמצוות סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בהכרעת הדין נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של עציוני והורה על ביטול האישום השני נגדו מטעמי הגנה מן הצדק. זאת, לאחר שבקשה ברוח זו, שהוגשה מייד לאחר פטירתו של אוברקוביץ, נדחתה על ידי בית המשפט. את שינוי ההחלטה נימק בית המשפט, בין היתר, בשינויים שחלו בפסיקה בנוגע לטענת ההגנה מן הצדק. המדינה לא הגישה ערעור על ההחלטה לבטל את האישום השני, ומשכך אין אישום זה עומד עוד לדיון.

4.        בהכרעת הדין, שניתנה ביום 28.1.08, הרשיע בית המשפט את המערערים במרבית העבירות שיוחסו להם. עציוני הורשע בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, ביחס לכל האישומים (למעט האישום שבוטל). כמו כן, הורשע עציוני בגדר האישום הרביעי בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בגדר האישום הראשון הורשע המערער בע"פ 4350/08, שמואל שמעוני (להלן - שמעוני), בעבירה של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין. באישום השלישי הורשע המערער בע"פ 4257/08, בנימין גולדרינג (להלן - גולדרינג), בעבירה של לקיחת שוחד. בעבירה זו הורשע גם המערער בע"פ 4115/08, אבנר גלעד (להלן - גלעד), וזאת בגדר האישום הרביעי. בגזר הדין, שניתן ביום 2.4.08, הושתו על המערערים העונשים הבאים: על עציוני נגזרו 30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה לפי סעיף 291 או סעיף 244 לחוק העונשין. כמו כן, הושת על עציוני קנס בסך 50,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. על כל אחד מהמערערים האחרים נגזרה תקופת מאסר זהה: 24 חודשים, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעברו עבירה לפי סעיף 290 לחוק העונשין במשך תקופה של 3 שנים מיום שישוחררו ממאסר. כמו כן, הוטלו על מערערים אלו קנסות, לפי הפירוט הבא: על שמעוני ועל גולדרינג הושת, כל אחד, קנס בסך 25,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו; על גלעד הושת קנס בסך 75,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר תמורתו.

           עציוני וגלעד מערערים בפנינו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. שמעוני וגולדרינג מערערים על גזר הדין בלבד. כאמור, האישומים המפורטים בכתב האישום מתייחסים לפרשיות שונות, והקו המשותף ביניהן מתבטא כמעט רק בזהותו של נותן השוחד. על כן, נתייחס בנפרד לכל אחד מהאישומים. הדיון באישומים השונים יהיה לפי סדר הדיון בהכרעת הדין. יצוין, כי עונשי המאסר שנגזרו על המערערים עוכבו עד להכרעה בערעורים.

האישום הרביעי

רקע ופרטי האישום

5.        התקופה בה עוסק אישום זה היא בין השנים 1997-1996. על פי כתב האישום, בתקופה זו נהג בנק הפועלים להעניק לעובדיו, באמצעות ועד העובדים, שי בחגים. המחזור הכספי של השי לחג הפסח עמד על מעל 10 מיליון ש"ח. הגורם שריכז את הטיפול בנושא השי היה "ועדת תרבות וקניות" (להלן - ועדת הקניות), שפעלה במסגרת ועד העובדים הארצי של בנק הפועלים. בתקופה הרלוונטית היה גלעד חבר ועד העובדים הארצי ושימש כרכז ועדת הקניות. מתוקף תפקידו היה גלעד מעורב בקביעת המוצרים שיוענקו כשי ובבחירת הספק שיספק אותם. ביום 12.11.96 החליטה ועדת הקניות להמליץ על התקשרות עם חברת נחם כספקית השי לחג הפסח תשנ"ז. בהמשך נחתם עם נחם חוזה לאספקת השי. על פי הנטען בכתב האישום, היה גלעד מעורב בבחירתה של נחם, ובתמורה לכך קיבל מעציוני תמורה כספית בסכום הנע בין 100,000 ש"ח לבין 500,000 ש"ח. כמו כן, קיבל גלעד מעציוני במתנה מדיח כלים. את סכומי השוחד, או חלקם, משך עציוני מקופת נחם כנגד "פתקי התחייבות". מדובר בפתקים בהם רשם עציוני את הסכום שנמשך ולאחר מכן הופקדו בקופה, על מנת שמבחינה חשבונאית תישאר הקופה מאוזנת. על פי הנטען, בשלב מסוים העלים עציוני את פתקי ההתחייבות על מנת להסתיר את דבר נטילת השוחד. בגין מעשים אלו הואשם גלעד בעבירה של לקיחת שוחד. עציוני הואשם במתן שוחד ובשיבוש מהלכי משפט. גלעד ועציוני כפרו באשמה.

6.        הראיה המרכזית עליה נשענה גרסת התביעה היא עדותו של יוסי זולדן (להלן - זולדן), אשר משנת 1995 שימש כחשב של נחם והיה איש אמונו של עציוני. לאחר קריסתה של נחם, הועסק זולדן על ידי המנהל המיוחד ולאחר מכן על ידי המפרק. בשלב מסוים פנה זולדן למפרק וחשף בפניו את דבר השוחד. זולדן העיד בבית המשפט, כי לאחר שזכתה נחם באספקת השי לחג הפסח סיפר לו עציוני שהדבר קרה עקב מעורבותו של גלעד ובתמורה לשוחד בסך 500,000 ש"ח. לדבריו, סיפר לו זאת עציוני על מנת שייקח את הדבר בחשבון בחישוב הרווח הצפוי לנחם מהעסקה. כשהביע זולדן את התנגדותו, הן בשל כך שמדובר בעבירה פלילית והן בשל הסכום הגבוה, טען עציוני כי הדבר כבר נעשה וכי לא הייתה ברירה אחרת, שכן זו הייתה הדרך היחידה לזכות בעסקה. זולדן העיד, כי עציוני נהג כדבר שבשגרה לבקש ממנו למשוך מקופת נחם סכומים שונים ולהעבירם אליו, כנגד "פתקי התחייבות" שנחתמו על ידו. לדברי זולדן, הוא לא ראה בנוהג זה פסול באופן עקרוני, שכן כל עוד תועדה משיכת הכספים מבחינתו הקופה הייתה מאוזנת. עם זאת, זולדן העיד כי בחלק מהמקרים אמר לו עציוני במפורש כי הכסף מיועד עבור גלעד. לפחות בשניים מהמקרים, כך העיד זולדן, לאחר שהעביר את הכסף לעציוני הגיע גלעד למקום והשניים הסתגרו בחדר. זולדן העיד כי לא ראה בפועל אקט של מסירת כסף לגלעד.

7.        בנוסף, הסתמכה התביעה על מספר ראיות נוספות, שאלו העיקריות שבהן: האחת, אמירתו של עציוני לרמי דרורי (להלן - דרורי), שהיה מנהל מחלקת החשמל בנחם, כי גלעד "עולה לי הרבה כסף". עציוני לא הכחיש התבטאות זו, אולם טען שבכך התייחס לטענות שונות שהעלה גלעד בשם ועדת הקניות, כגון לגבי פגמים שנמצאו באחד מדגמי המיקרוגל שסופקו על ידי נחם והימצאותם בשוק של מוצרים שמחירם היה זול מזה שהציעה נחם. בגין טענות אלו היה על נחם לשלם פיצויים בסכומים לא מבוטלים, ולטענת עציוני לכך התכוון כשדיבר על ה"עלות" של גלעד. השנייה, הימצאותו של שיק ע"ס 10,000 ש"ח (ת/15א), שניתן לעציוני כתשלום עבור רכישת טלוויזיה על ידי לקוח, בחשבונו של גיסו של גלעד, יצחק ברינג (להלן - ברינג). יצוין, כי השיק הינו שיק המכונה "עצמי". היינו, השיק נרשם לפקודת "עצמי", והמושך, שהוא רוכש הטלוויזיה, חתם גם בגב השיק חתימת היסב. אין מחלוקת שהשיק שהופקד בחשבונו של ברינג הוא השיק שנמסר לעציוני על ידי הלקוח. הן עציוני והן ברינג טענו כי אינם מכירים האחד את השני ומעולם לא היו ביניהם עסקים. השלישית, עלייה דרמטית ברמת החיים של גלעד בין השנים 1997-1996, שכללה בניית בית חדש ורכישת רכב. לטענת גלעד, השיפור ברמת החיים שלו נבע מכספים שניתנו לו על ידי ברינג, וזאת עקב ייסורי מצפון שחש האחרון בגין "עצת אחיתופל" כלכלית שנתן לו בזמנו ואשר בגינה נגרמו לו הפסדים כבדים. הרביעית, "יחס מיוחד" שניתן לגלעד על ידי עציוני, שהתבטא, בין היתר, באלו: מתן אפשרות לערוך קניות בחנות נחם, בעוד שזכות זו לא עמדה ככלל לעובדי בנק הפועלים; החלפת סירי נירוסטה בסירים אחרים, על אף שהסירים לא נרכשו בנחם; הובלת מכונת כביסה או מדיח כלים לביתו של גלעד, על אף שהמוצר לא נקנה בנחם; ביקור של עציוני אצל גלעד ערב חג הפסח ומתן שי שהכיל בקבוק יין ומעמד לבקבוק. יוער, כי המשיבה לא טענה שהטבות אלו הן עצמן חלק מהמתת המושחת שבבסיס עסקת השוחד, אלא שלשיטתה יש בהן כדי ללמד על הדרך בה התנהל עציוני מול גלעד. עציוני לא הכחיש חלק מהטענות לגבי "הטבות" שהעניק לגלעד, אולם טען שמדובר היה מבחינתו בדברים פעוטים וכי הוא נהג באופן דומה כלפי כל גורם שעבד מולו.

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

8.        בהכרעת הדין התייחס תחילה בית המשפט למהימנותו של עציוני. בית המשפט ציין, כי עציוני נחקר במשטרה חמש פעמים. בחקירתו הראשונה מסר עציוני גרסה, אולם לאחר מכן שמר על זכות השתיקה וסירב להשיב לשאלות החוקרים. את שתיקתו הסביר עציוני בעצה שקיבל מעורך דינו ובתחושתו כי חוקרי המשטרה "נעולים" על אשמתו. בית המשפט דחה הסברים אלו וקבע, כי עדותו של עציוני במשפט היא גרסה כבושה, על מלוא המשמעויות הראייתיות הנלוות לקביעה כזו. באשר לזולדן, התייחס תחילה בית המשפט לטענת ההגנה כי הוא "עד מדינה", כמשמעות ביטוי זה בסעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות). התמורה אותה קיבל זולדן, לפי הנטען, היא אי העמדתו לדין והמשכורת הגבוהה שנהנה ממנה במהלך עבודתו עם המנהל המיוחד ועם המפרק (כ-25,000 ש"ח לחודש). כמו כן נטען, כי זולדן סבר שסיוע למפרק עשוי לעזור לו להשתחרר מערבות בסך 200,000 ש"ח שחתם לטובת נחם. בית המשפט קבע, כי העובדה שזולדן העביר לעציוני, לבקשתו, כספים מהקופה, על אף שידע כי אלו מיועדים לתשלום כשוחד, אכן הופכת את זולדן למסייע לעבירת השוחד, לפי סעיף 31 לחוק העונשין. על כן, כך נקבע, נחשב זולדן לשותף לדבר עבירה. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתנה לזולדן כל טובת הנאה תמורת עדותו. לא הובטח לו שלא להעמידו לדין והמשכורת שקיבל שולמה לו תמורת עבודתו, ללא זיקה לחשיפת הפרשה. עוד קבע בית המשפט, כי איש לא הבטיח לסייע לזולדן להשתחרר מהערבות תמורת העדות, ובסופו של דבר הוא אף נאלץ לשלם אותה, לאחר שהפסיד במשפט. בית המשפט האמין לזולדן, כי חשף את הפרשה מכיוון שמצפונו העיק עליו. את העובדה שסיפר על השוחד רק כשלושה וחצי חודשים לאחר קריסת נחם תלה זולדן ב"תהליך נפשי" שעבר ובכך שבמהלך עבודתו עם המנהל המיוחד ועם המפרק נוכח בנזק הרב שגרם עציוני לנחם. הסבר זה התקבל על דעתו של בית המשפט. מעבר לדרוש קבע בית המשפט, כי אפילו היה זולדן נחשב לעד מדינה, הרי הראיות הנוספות שהציגה המדינה מקיימות את דרישת הסיוע. בית המשפט הוסיף וקבע, כי עדותו של זולדן אמינה ולא נמצא בה פגם. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי זולדן לא ייפה את מעשיו ולא הסתיר את חלקו בפרשה, על אף שלגישתו הוא מילא תפקיד "טכני" בלבד שאינו עולה כדי עבירה.

9.        באשר להתבטאותו של עציוני בפני דרורי כי גלעד "עולה לי הרבה כסף", קבע בית המשפט כי זו תומכת בעדותו של זולדן. בית המשפט ציין, כי הסברו של עציוני שבכך התכוון לדרישות הפיצויים שהופנו אליו הייתה מתקבלת על הדעת, אילו עמדה התבטאות זו לבדה. בהתייחסו לטענת ההגנה כי אין זה הגיוני שעציוני יפליל עצמו בפני דרורי קבע בית המשפט, כי מדובר היה בפליטת פה בלתי מחושבת. כראיה נסיבתית נוספת, ציין בית המשפט את העלייה ברמת החיים של גלעד בתקופה המדוברת. בית המשפט דחה את טענתו של גלעד, כי מדובר בכספים שקיבל מברינג, אשר חש אשמה בגין עצה כלכלית לא מוצלחת שהעניק בזמנו. בהקשר זה התייחס בית המשפט לתמיהות שונות העולות מגרסתו של גלעד וכן לסתירות מהותיות בין העדות שמסר לבין עדותו של ברינג. עוד קבע בית המשפט, כי עציוני העניק לגלעד "יחס מיוחד" בעניינים שונים. בית המשפט לא ציין זאת במפורש בפסק הדין, אך מהקשר הדברים עולה שבעיניו מחזקת עובדה זו את גרסת התביעה.

10.      בית המשפט התייחס בהרחבה למשמעות הנודעת להימצאותו של השיק על סך 10,000 ש"ח בחשבונו של ברינג. כאמור, אין מחלוקת כי מדובר בשיק שניתן לעציוני על ידי לקוח וכי אין בין עציוני לבין ברינג קשרים עסקיים כלשהם. בעדותו בבית המשפט טען עציוני, כי נתן את השיק כתשלום לאדם בשם נחמן זיו (להלן - זיו), אשר עשה את סידורי הפרחים בחתונת בנו. לטענת עציוני, השיק שולם "בשחור", כדי לחמוק מתשלום מס, ועל כן לא תועד התשלום. גרסה זו נדחתה על ידי בית המשפט, בשל היותה גרסה כבושה ומטעמים נוספים. זיו, אשר העיד במשפט, הכחיש כי קיבל את השיק מעציוני, ואף הציג חשבונית ע"ס 8,000 ש"ח, אשר הוצאה כנגד התשלום עבור סידור הפרחים, ונרשמה על שם מחותנו של עציוני. עדותו של זיו נמצאה אמינה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי שמו שורבב לפרשה על לא עוול בכפו, תוך ניסיון של עציוני להדוף מעליו את אשמת השוחד באמצעות גרסה בדויה מן הלב. באשר לברינג, הלה טען בחקירתו במשטרה כי אינו יודע כיצד הגיע אליו השיק. ברינג העיד במשפט מטעם התביעה ובשלב מסוים הוכרז כעד עוין. בחקירתו הראשית שב וטען ברינג כי אינו יודע כיצד הגיע אליו השיק. במהלך חקירתו הנגדית, "נזכר" ברינג כי קיבל את השיק מאדם מסוים, לו נהג לפרוט שיקים כטובה. לדברי ברינג, כבר לאחר שנחקר במשטרה נזכר בעובדה זו ודיווח עליה לאחד החוקרים. יצוין, כי במועד מתן עדותו של ברינג לא היה האדם שלטענתו קיבל ממנו את השיק בין החיים. בית המשפט דחה את גרסתו הכבושה של ברינג באשר לאופן בו קיבל את השיק. בית המשפט הוסיף, כי אחת העובדות במשרדו של עציוני, טניה כהן, העידה כי ביום שישי מסוים התקשר למשרד אדם שהציג עצמו כ"יצחק ברינג", קילל ודרש לשוחח עם עציוני. מכך הסיק בית המשפט, כי בניגוד לטענותיהם של עציוני ושל ברינג הייתה ביניהם היכרות מסוימת.

11.      בית המשפט דחה את טענת ההגנה, כי הרווח הצפוי מעסקת השי עמד על 700,000 ש"ח בלבד, ועל כן אין זה סביר שלשם השגתה ישולמו שלמונים בסכום של 500,000 ש"ח. הסכום של 700,000 ש"ח כרווח הצפוי מהעסקה נזכר במכתב ששלח זולדן ליו"ר ועד העובדים של בנק הפועלים במסגרת משא ומתן על פיצויים שנדרשה נחם לשלם עקב איחורים באספקת מוצרי השי (נ/80; בהכרעת הדין צוין בטעות נ/77). הנתון אודות שיעור הריווח, הנמוך יחסית להיקף העסקה, צוין במכתב כדי לשכנע את הוועד להסכים לפיצוי בסכום נמוך מזה שנדרש על ידם. במצב דברים זה, כך קבע בית המשפט, היה לנחם אינטרס ברור להמעיט בהערכת הרווח שהניבה לה העסקה. עוד ציין בית המשפט, כי העסקה הכילה מרכיב רווח נוסף בו זכתה עציוני בע"מ, אשר ייבאה לארץ חלק ממוצרי השי. מרכיב זה לא בא לידי ביטוי בהערכת הרווח שנרשמה במכתב, שכן בשונה מהמצב לגבי נחם, פעילותה של עציוני בע"מ לא הייתה גלויה בפני ועד העובדים. בית המשפט הוסיף, כי עציוני לא ראה בעסקת השי עסקה חד פעמית, אלא הזדמנות להשיג "דריסת רגל" בתחום השי לחג בבנק הפועלים. על כן, העסקה הייתה כדאית עבורו גם אם הרווח הכרוך בה היה נמוך. 

12.      נקודה נוספת אליה התייחס בית המשפט היא מידת ההשפעה שהייתה לגלעד על בחירתה של נחם כספקית מוצרי השי לפסח. מלבד הצעתה של נחם, הוגשו שתי הצעות נוספות לאספקת השי, אחת על ידי חברת "רופינא" ואחת על ידי חברת "דורונית". גלעד התבקש על ידי חברי הוועד להכין טבלת השוואה בין שלוש ההצעות (ת/6). לטענת המשיבה, ערך גלעד את הטבלה באופן המוטה לטובת נחם. עוד נטען, כי בזמן ההכרעה לא היו ההצעות של החברות האחרות מונחות בפני חברי ועדת הקניות, אלא רק הטבלה. בית המשפט קבע, על סמך עדויות של חברים בוועדה, כי בישיבה בה נערכה ההצבעה על ההצעה הזוכה לא היו ההצעות בפני חברי הוועדה, אף שלו רצו היו יכולים לעיין בהן. מכל מקום, חברי הוועדה שהעידו הבהירו כי הם סמכו על ההשוואה שערך גלעד ועל המלצתו, ולא ירדו מיוזמתם לפרטי הפרטים של ההצעות השונות. מרכז הכובד, קבע אפוא בית המשפט, מונח בשאלה האם היטה גלעד את התוצאות בטבלה, בצורה מכוונת, לטובת נחם. יוער, כי המשטרה ביקשה ממזכירות ועד העובדים הארצי של בנק הפועלים את מסמכי ההצעות של רופינא ודורונית, על מנת שניתן יהיה להשוותן לפירוט בטבלה, אולם אלה לא נמצאו. לטענת המשיבה, מתעורר חשד כי מדובר בהעלמה מכוונת על ידי גלעד. ההגנה טענה, כי מדובר במחדל חקירתי של המשטרה. כך או אחרת, המשטרה השיגה מחברת דורונית העתק של ההצעה שהגישה, אולם לא אותר עותק של הצעתה של חברת רופינא, שכבר לא הייתה קיימת בזמן שנפתחה החקירה. מסמכי ההצעה של נחם נכללו בחומר שנתפס על ידי המשטרה. לא הייתה מחלוקת, למעשה, כי הטבלה כוללת הטיות משמעותיות לטובת נחם. גלעד טען, כי מדובר לכל היותר בטעות בתום לב. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי התוצאות הוטו באופן משמעותי על ידי גלעד, במכוון ומתוך מטרה להביא לזכייתה של נחם.

           מן הטעמים האמורים הרשיע בית המשפט המחוזי את עציוני בעבירה של מתן שוחד ואת גלעד בעבירה של לקיחת שוחד.

13.      מלבד עבירת השוחד, הואשם עציוני בגדר האישום הרביעי גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען, כי עציוני השמיד את "פתקי ההתחייבות" שכנגדם נמשכו כספים מקופתה של נחם, על מנת להסתיר את מעשי השוחד. בפני בית המשפט המחוזי טענה המשיבה, כי ההנחיה להשמיד את הפתקים ניתנה על ידי עציוני לאחר שנפתחה חקירה משטרתית. בית המשפט דחה עמדה זו וקבע, על בסיס העדויות, כי פתקי ההתחייבות הושמדו זמן קצר לאחר שנמשך הכסף ועוד טרם קריסתה של נחם. עם זאת, בית המשפט קבע כי מטרת השמדת הפתקים הייתה להסתיר את עקבות השוחד. לשיטת בית המשפט, אף שבאותו זמן לא התקיים הליך משפטי ולא התנהלה חקירת משטרה, מקיים המעשה את יסודות העבירה של שיבוש מהלכי משפט. עציוני הורשע, אפוא, גם בעבירה זו.